.

.

.

.

..כמה מילים לפתיחה

הפעם ההקדמה, ה- “כמה מילים לפתיחה.” יצאה לי ביחד עם המאמר עצמו, שזה נחמד. לא קרה לי עוד דבר כזה עם הניוז לטר והרעיון מצא חן בעיני אז השארתי את זה ככה. ימים יפים.

ימים יפים, עדי גל

אהבה מביאה עוד אהבה / עדי גל

חוֹדש מרץ. אביב. בזמן האחרון אני מתבאסת שנגמר לי החורף. לא הייתי כזאת. תמיד אהבתי את הקיץ. תמיד. אבל התאהבתי בחורף ובסתיו... כך לפתע פתאום. אני מאוד אוהבת שהם מגיעים... אבל חשבתי על זה האביב זה החורף והקיץ שמתערבבים ביחד. במין ערבוב אלוהי שכזה. איזו יצירה מבריקה - להחליף עונות במין רכות שכזאת. שניהם ביחד חיים בבת אחת בתוך עונת המעבר. ולה, לעונה עצמה, יש את הייחודיות שלה. באמת יצירה ובוראת מבריקה. מעבר מאנרגיה אחת לאחרת. והאמת זה דווקא מתאים. תלוי איך מסתכלים על זה... חילופי עונות זה זמן מצוין "לרכב על הגל" של מה שקוֹרה בחוץ ולהחליף עונה גם מבפנים. הרבה פעמים אפשר לרכב על הגל של הטבע, זה לפחות רעיון שניתן לי על הדרך הרוחית שלי, להשאיל, לרכב על גל שאני רוצה בו. להשאיל את האנרגיה של חילוף, תחלופה רכה כזאת מאנרגיה אחת לאחרת, מה שרוצים להחליף מבפנים. נורמה דילייני תמיד אומרת שקוואן יין אמרה לה תני לי את זה ואני אתן לך את זה. תני לי את הישן ואני אתן לך את החדש, נחליף את הישן שלך בחדש שלי... אפשר בנוסף או לחלופין גם לרכב על הגל של מה שקורה מסביב – - - > כמו פורים לדוגמה. עשיתי את זה הרבה פעמים... פורים קרב ובא ויש אווירה או משהו באוויר שמזכיר – תחפושות, מסיבת תחפושות. סטיב רוט'ר אומר משפט יפה (המתקשר של הקבוצה) – שכבר ציינתי אותו בעבר... אנחנו מסתובבים כאן, נתקלים אחד בשני ומעמידים פנים שאנחנו לא מכירים... (לא ציטוט מדויק.) היה חג פורים אחד שסול הציע, בפורים נהוג ללבוש מסכות אבל אנחנו נוריד אחת. שזה היה רעיון ממש נחמד ונהניתי ממנו מאוד. ולכן לא התחפשתי. הייתי כמות שאני – מורידה מסכה ולא לובשת עוד אחת.

פורים מזכיר לי - היצירה הזאת כדור הארץ - לזכור שאני נשמה נהדרת הדורה ויפיפייה שפשוט באה לחוות את עצמה על פני האדמה. עם חלומות, מהווים, פוטנציאלים וכוונות... וכשהנשמה מתכננת משהו כל מה שאני צריכה לעשות זה להיות קשובה- מה ההדרכה שלה עבורי על פני האדמה?

שזה מוביל אותי לתמונה הרחבה. לשאול את הנשמה או את סול – מה באמת קורה? מהי התמונה הרחבה של חיי שהיא רואה? מאז שאני עוסקת באור האמת הפנימית ובמפתח הזה, בתדר הזה, בתהודה הזאת אני, ראשית, נפעמת מהיופי שלה, באמת. אלו דברים שלא יכולתי להגות מהראש, או אפילו מהדמיון או מכל מקום אחר חוץ מלב ליבה של הווייתי. חוץ מהמקור, מאורי שלי. זה כל כך מדויק ויפה... זה חייב להגיע מאיפשהו.

וזה לא מסובך בכלל, כמו שיש נטייה אולי לאנשים לחשוב - זה פשוט כמו לכתוב שיר יפה או להלחין מנגינה יפהפייה שמי ששומע אותה יכולה שתהה לו דמעה בזווית העין מרוב יופי והתחושה שזה יוצר בתוכו- זה לא צריך להיות דבר מסובך, תקשור הכוונה, או תקשורת פנימית. כתיבת שירים זה תקשור לכל דבר, לדעתי. איך יכול להיות ששיר אחד יכול להתאים לכל כך הרבה אנשים? יש לו את המכנה המשותף הנמוך ביותר לכולנו- אהבה. זוהי פשוט נביעה פנימית וזה קורה לנו באופן טבעי ואומנות זאת דוגמה טובה. כשזה מגיע ממעמקים זה נוגע במעמקים של אדם אחר. אנחנו תמיד מחוברים לעצמנו. וכשזה מגיע מהמקור יש לזה את התהודה שלו. כמו שסול בתוכי אומרת, כשזה זה אז יודעים, אין סמני שאלה, פשוט מרגישים.

אז אני נפעמת מהיופי של המפתח הזה, כל פעם מחדש. באמת. באופן אישי חשבתי שיקראו לזה האור הפנימי. השם הזה נשמע לי הרבה יותר יפה אבל מתוכי, סול, אמרה "אור האמת הפנימית.” לא הבנתי, למה אור האמת הפנימית? בשביל מה "אמת"? האוֹר הפנימי נשמע הרבה יותר טוב, לא?! שם יפה כזה. אבל ככל שאני נחשפת יותר ויותר לאמת. למשמעות שלה. למה שהיא- אני נפעמת. באמת. מי לא מכיר את המילה אמת והמשמעות שלה? אבל העומקים שהגעתי עם אור האמת הפנימית לא היו ידועים לי קודם לכן. נוסף נופך ועומק ומשמעות למילה “אמת.” שלא היו שם קודם לכן.

האמת היא מוצקה. יש איזשהו שלב שאי אפשר לטשטש אותה יותר, לעבור אותה. היא מוצקה מאוד. המילה באנגלית תהה solid. איתנה. היא ממוססת שקר. האמת היא כמו אור שממוסס את החושך; שזה יפה- חייבים להודות. אמת = אור. מעולם לא ראיתי את האמת ככה. כאור. כחלק מאהבה טהורה. כייחוס של אהבה. חושך ואור לא יכולים לחיות יחד. החושך הוא רק היעדר של אור. כמו שהפחד הוא רק היעדר של אהבה. איפה שתכניס אהבה לא תמצא יותר פחד. איפה שתכניס אמת (טהורה) לא תמצא יותר שקר. ככל שהאמת קרובה יותר למקור, לסול כך היא תרגיש נכונה יותר, מרגיעה יותר ואוהבת יותר והשקר לא יוכל לחיות על ידה. שזה ממש יפה לדעתי. מקבלים תחושה של רוגע גדולה מאוד. רווחה. משהו מבפנים מסתדר. כאשר אמת גבוהה נוכחת. אמת המגיע מהמקור, מסול. הדברים פתאום מסתדרים, מקבלים צורה וצבע נכונים כל החלקים של הפאזל נמצאים במקום הנכון, ככה זה מרגיש.

יסודות איתנים של אמת יהיו גם :
*********************************
אם הנשמה שלי אומרת לי שיש משהו שהוא אפשרי – סימן שהוא אפשרי. נקודה.
אם הנשמה שלי מדריכה אותי לגבי משהו – סימן שזאת האמת היחידה הקיימת. סימן שזה הנכון. סימן שזאת האמת. אין אמת אחרת. פשוט אין. יש שקר. אבל זאת לא האמת.

רק אהבה היא ממשית בגלל זה קל לה למוסס שקר – שקר כשמו כן הוא, שקר והוא איננו ממשי. לא באמת קיים. הקיום שייך לאמת ולאהבה בלבד. לא ממשי, לא מוחשי, תיאוריה, מחשבה, פנטזיה. תנסו לגעת במחשבה, להרגיש אותה בעולם הממשי- לא אפשרי.

קוֹלוֹת שאינם אמת מושכים אותנו לסוג של נתיבים צדדיים, הסחי דעת אם תרצו- הכול חוץ מהאמת, הכול חוּץ מעצמי. ממי שאני באמת. מהליבה, מהמקור. וקל לחזור לשם מאחר ורק האהבה היא אמת ורק האהבה היא ממשית. היא ממוססת את השקר. אמת זה ייחוס של אהבה. יש אהבה באמת ויש אמת באהבה.

אם אתם מוצאים את עצמכם באיזושהי מערבולת רגשית או בתוך איזשהו שקר וקשה לכם לראות את האמת או אתם מרגישים איזשהו קושי או סתם בא לכם לעשות לעצמכם טוב, לא חייב להיות על משקל של משהו לא טוב תצעדו במשהו שניתן לי במתנה מסול- מתנה אוהבת שקיבלתי ממנה משהו שנקרא "נתיב האהבה.” לצעוד בנתיב האהבה. אהבה מביאה עוד אהבה שמתרחבת לעוד אהבה. זאת לא סתם ססמה. זה דבר אמיתי. כך גיליתי לאחרונה.

בואו וניקח כדוגמה שהחלטתם שמפתח סול, המפתח המוזיקלי הזה מסמל לכם את סול – העצמי הפנימי, האור הפנימי, תדמיינו אותו לרגע, הכוונה שלכם להיות עם סול יוצרת תהודה אוהבת פנימית, תמשיכו הלאה, למשהו שאתם מאוד אוהבים, נאמר ים, תראו אותו ותחשבו עליו, אחר כך תראו קשת בעיני רוחכם, או כל דבר אחר שעושה לכם טוב על הלב, תחשבו על אדם שאתם מאוד מאוד אוהבים, ועל דברים שקיבלתם מהעצמי הפנימי שלכם, מהרוח שלכם, אם אין לכם כאלו, תמשיכו לחשוב על ולדמיין דברים שאתם מאוד מאוד אוהבים, נאמר שיר מסוים- תקשיבו לו וכן הלאה עד שהאהבה הזאת שאתם מייצרים במודע עבור עצמכם (דברים שאוהבים, אנשים שאוהבים, דברים שמחברים אתכם לרוח שלכם שמעוררים תחושה, תהודה של חיבור אל עצמי ואהבה) זה נקרא נתיב האהבה- זה יחזיר אתכם לאהבה. ככל שהדברים יהיו מהמקור שלכם, האהבה שבתוככם – כך זה יחזיר אתכם לאהבה מהר יותר ומדויק יותר, אתם מסיתים את המיקוד שלכם מפחד כלשהו (כל מה שהוא לא אהבה זה בעצם פחד) בחזרה אל האהבה, צועדים על האהבה בחזרה אל האהבה, זה נקרא נתיב האהבה. זוהי לא חשיבה חיובית. ממש לא. אנחנו שמים כאן דגש על תחושה ואהבה. חזרה לאהבה למיקוד באהבה, למרכז שלי. כאשר אני לא במרכז שלי אני לא חווה אהבה, כאשר אני במרכז שלי אני חווה אהבה. זה פשוט וזה אמור לעבוד טוב עם ילדים (עדיין לא ניסיתי את זה עם ילדים) ילדים ששים בשמחה לחזור לאהבה. להיות עם אהבה. הם מכירים את הנתיב הזה, נתיב של אור ואהבה. הם ממוקדים לרוב בזה. הם רואים את האור יותר מהכול בגלל זה הם קלים כאלו וקלילים, קל להם יותר מאחר והמיקוד שלהם אוהב.

בכל מקרה, סול, האהבה הטהורה שבתוככם תצטרף לכוונה שלכם ותתחיל להדריך אתכם בדרך הטובה ביותר עבורכם עד שתהיו מאסטרים של הכלי הזה. להעלות בכם דברים מדויקים יותר שמעוררים בכם תחושה של אהבה, חיבור לאהבה. (עוד דבר שמראה שאין קשר לחשיבה חיובית. יש לשים לב לתחושה שזה מייצר זאת אמורה להיות תחושה של התרחבות. ההדרכה הפנימית של סול תמצא את הדרך שלה להדריך אתכם ולקחת אתכם איתה בנתיב האהבה.) נתיב האהבה יכול בקלות להתפתח ולהתרחב למה שלמדתי דרך הנשימה החדשה- רומן האהבה שלי עם נשמתי, עם סול. פשוט להקדיש ביום יום מקום גם לזה. זה כיף. זה נעים. זה מזין מאוד וזה עושה טוב.

אהבה מביאה עוד אהבה שמתרחבת לעוד אהבה. אמת תוליד עוד אמת שתתרחב לעוד אמת. וכן הלאה- אהבה היא התרחבותית, זה ייחוס שלה היא מתרחבת, היא אמיתית, היא מחושית מאוד והיא מתרחבת עד אין סוף. כי היא בעצמה אין סופית.