.

.

.

.

..כמה מילים לפתיחה

אחריות. העצמה הפנימית היא בחירה. הכוח לבחור נמצא בידיים של כל אחד ואחת מאיתנו. למי להאמין? לאיזה קול בתוכי? לאהבה או לכל דבר שאיננו אהבה? זוהי העצמה שקיבלנו על הפלטנה הזאת. לעמוד באמצע במרכז בין שני אלו לא בטוב ולא ברע. לא כאן ולא שם. אלא באמצע עם האמת הטהורה. זוהי זכות וזוהי חובה באותה המידה. לא להיות כמו עלה נידף ברוח... לנהות אחרי הקול הזה או ההוא. יש לי זכות לבצע בחירה – במה שאני רוצה. מה שאני רוצה. אף לא אחד יכול לקחת את הזכות המולדת הזאת שלי. הבחירה שלי. ומחובתי לבצע בחירה בכל רגע נתון. אני יכולה לבחור גם לדעת מי אני באמת. להיות מחוברת לאור האמת הפנימית שלי ולחבור עם הבחירה שלי לשם למקום הזה. יש לבחירה שלי ערך. ערך גדול מאוד. אחרי הכול – גם אני אלוהים.

ימים יפים, עדי גל

רגילות. וגם להעריך את המתנה הזו שנקראת חיים / עדי גל

יש ונדמה שהימים מתארכים כמו יום אחד ארוך שלא נגמר או השבועות או שמחכים להוא או להיא...השגרה הלא נגמרת... הרוטינה שמכניסה אותנו להתעסקות אין סופית באותם הדברים. לפחות ככה זה נדמה. אבל... תשאלו אדם, נאמר, שעכשיו צריך לצאת מהשגרה הזאת בנסיבות כאלו ואחרות לכמה זמן? הוא ישמח לחזור אליה ויחגוג אותה וינצור אותה בליבו.... איזה כיף... מחכה כבר לחזור לשגרה המבורכת שלי. הערך מגיע איפשהו בשלבים שבהם זה דווקא פחות זמין לנו... אז אנחנו נזכרים איכשהו לראות את האור. את ההנאה שלנו שנסתרת איכשהו מעיננו.. תכונה אנושית יש כאלו שיאמרו. נכון. אבל שייכת יותר לממדי הדואליות, הראש, השכל, המוח. העצמי הפנימי שלנו, אור האמת הפנימית שלנו חוגגת בכל רגע נתון. אני כותבת עכשיו סדנה חדשה שנקראת "אהבה עצמית.” (יא- בה- יה איזו סדנה!) שמדברת בין היתר גם על לשים לב לדברים, תשומת לב. להבחין. לראות. להתבונן. להסתכל- זאת הכוונה- כחלק מעידוד אהבה עצמית ושמחת החיים. זה בא ביחד כל אלו. זה מזין את זה שמזין את זה שמזין את זה. כמו נאמר להתבונן ביופי שנמצא סביבנו והוא שם בכל רגע נתון ובכל יום בשבוע. זה כמו שהייתי, לפני הרבה שנים, מחוברת לרעיון ששקיעה אפשר לראות רק בים ויום אחד הבנתי שהיא נמצאת בכל מקום. לא צריך לרוץ לים בשביל לראות שקיעה, היא כאן, בכל יום, כמעט באותה שעה, ואפשר לראות אותה מכל מקום. התניה של הראש. הרובוטיות שלו והתכנות שבו. ככה זה. התרגלתי... זה שם. זה לא כאן...

השמיים נמצאים כאן כל יום באותו המקום. ויש בהם כל כך הרבה יופי. באמת. העיניים שלי נפתחו ליופי שסביב כאשר התחלתי לפסוע בנתיב הרוחי. פתאום התחלתי לראות את הצבעים והחיוּת שנמצאים בכל מקום סביבנו. גם בעיר, אגב. וגם במעשי ידי אדם. העננים, יש כל כך הרבה סוגים של עננים... יש לי אפילו סוג פייבוריטי.. לפעמים השמיים מסתדרים בכזאת צורה עם העננים שזה פשוט עוצר נשימה. אני עומדת איפשהו בישוב שבו אני גרה מתבוננת בשקיעה מישהו עובר שואל אותי "תגידי, על מה את מסתכלת?” אני מצביעה לשמיים לכיוון השמש והשקיעה "וואי איזה יופי...!” הוא אומר ומסתכל... כל כך פשוט... והצבעים המתחלפים של השמיים... יש ימים של תכול ויש ימים של כחול. עונות השנה המתחלפות, הציפורים הנודדות. או סתם להקה של יונים פתאום עפה לה מעל לראשי בהרמוניה מופלאה... כל כך הרבה הזדמנויות לראות את היופי שסביב. ככה סתם ביום יום הרגיל, בשגרה היומית לשים לב גם לזה. כי זה גם קיים. גם ישנו. יש קלף בקלפים של אושו (זן טארות) שנקרא "רגילות" ordinariness)s ) אדם הולך בדרך של שביל בשדה, בין עצים, עם סל בידו, יום אביבי סביבו ונדמה לי שהוא כמעט שורק לו שם איזו מנגינה עליזה. בזמנו לא הבנתי את הקלף הזה כמו שאני מבינה אותו היום... אני קוראת לזה "שגרה מבורכת.” הכול זורם. בזרימה הטבעית שלו. אני חיה

כאןאן
עולם חדש לגמרי ♪

את החיים. חיים את החיים. הולכים מפה לשם עושים את זה ואת ההוא.. החיים זורמים כמו נהר האדיר כזה של חיות וחיים. רגילות. הרגיל והערכה אליו. הרגילות וההנאה שאפשר למצוא בא. לא מובן מאליו. לא אני בתוך זה ולא זה שהוא שלי. שגרה מבורכת... זה אולי גם אומר לדוגמה ליהנות מעצמי במצבים השונים... לא יודעת... לשים לב לעצמי נאמר. ככה אני נראה שאני כועס. או צוחק. או עצוב. נעים לי מאוד, אני. ככה התלבשתי היום בבוקר. (אפשר להזמין את העצמי הפנימי לבחור בגדים יחד איתי, לבשל ארוחה יחד איתי, את האור הפנימי אל ענייני היום יום שלי.. לא יודעת לקפל כביסה ביחד... זה מכניס קצת עליצות למשימה.. היא מצחקקת דיי הרבה, מבפנים, הכוונה...)

פרח החיים

לשים לב לאנשים בחיי. כל אדם הוא עולם ומלואו חי פועם נושם את חייו ומכל אחד אפשר ללמוד משהו, לראות משהו או פשוט להעשיר את חיי ביופי נוסף. לכל אחד יש מה להציע בעולם הזה. ללמוד להכיר את האנשים בחיי לתת תשומת לב חוזרת. כל פעם מחדש. אולי לא שמתי לב למשהו? אולי משהו השתנה? אולי ראיתי דברים מסוימים דרך משקפיים מסוימות? לבטל את הטייס האוטומטי לגבי הדברים... נכונות לנו הפתעות רבות אם נהיה פתוחים להכול. שימת לב והתבוננות מעשירה את חיי ביופי אשר ממלא קיים סביב. מעודדת את החיות שבי ואת שמחת החיים שלי. את הנוכחות שלי בחיי. וזה כמובן מזין את האהבה העצמית שלי והאהבה העצמית שלי מזינה את זה.

זו התנועה שבתוך אי התנועה. זה השינוי שבתוך ההרגל. זה החופש שבתוך הרוטינה הקיים בתוך כל אחד ואחת מאיתנו. זה הזרימה הפנימית שהיא אין סופית ומשתנה כמו הטבע. זה רק הראש שלא נותן לנו לראות את זה. הדואליות בה אנו חיים. אבל זה שם. לתת שימת לב. תשומת לב לדברים והערכת הרגילות בחיינו – אלו מעודדים אהבה עצמית ואהבה עצמית מעודדת אותם. וגם להיות נוכח בתוך חיי. זהו גם עניין של נוכחות. וכל אלו הם גם רכיבים בשמחת החיים. לא צריך שיקרה משהו מיוחד בשביל שמחת החיים. כמו הילדים לדוגמה. הם כל הזמן שמחים. רוב הזמן העליצות שלהם איתם.. למה? כי הם לא צריכים ללכת לעבודה או לסופר? לא בהכרח הסיבה העיקרית. הם עדיין זוכרים את מי שהם באמת. עדיין זוכרים את החיבור שלהם לעצמי הפנימי הזה שמלא כל כך בחיות. באהבה. האור הפנימי, העצמי הפנימי הזה שחווה את הדברים קצת אחרת ממה שהתרגלנו לראות דרך התכנות של הראש והשכל. הם משקפים לנו את עצמנו מבפנים. סוג של שיקוף של מי שאנחנו באמת. בלי מאמץ בכלל. פשוט להיות. להיות זה הוא אשר אני. אני הנני. האני האמיתי. העצמי הפנימי. האור הפנימי. הילדים עדיין לא למדו לא להתלהב מדברים פשוטים או לשמוח מהדברים הקטנים. הם פשוט עדיין זוכרים. אחר כך אנחנו מתבגרים ושוכחים או שהשמחה הופכת להתניה... בתנאי שזה יהיה מספיק... גדול, יקר, מפואר _______ השלמ/י את החסר... מה שמסתיר את השמחה האמיתית, הכנה והפשוטה הזמינה לנו מבפנים בכל רגע נתון. הנה צחוק לדוגמה. אנחנו צוחקים כל כך בטבעיות. זה לא צריך להיות צחוק מפואר בכדי שנצחק ממנו או צחוק יקר – אנחנו פשוט צוחקים בטבעיות ממה שמצחיק אותנו. זה בדיוק אותו הדבר... אותו המקום שאנחנו יכולים ומוזמנים לחבור אליה בדיוק כמו שחברנו לדברים אחרים. בדיוק כמו שבחרנו עם מי להיות חברים ועם מי לא. זה אותו הדבר בדיוק. הבחירה בעצמי הפנימי, באור הפנימי, באהבה טהורה.

הדברים הללו מזינים "אהבה עצמית.” זה נושא חשוב, לדעתי. מפתח להרבה מאוד דברים. יחס לעצמי, ההתייחסות לעצמי וכל השאר. זה בסיס ויסוד. גם באור האמת הפנימית. מאחר והעצמי הפנימי שלנו זה אהבה טהורה. ואהבה טהורה איננה יודעת דבר חוץ מאשר רטט מוזהב הקורן באור יקרות של אהבה טהורה. מה הכוונה ביחס לעצמי? כיצד אני מתייחס לעצמי מבפנים וגם כלפי חוץ. יחס עדין ונעים ואוהב. כלפי פנים ויחס עדין נעים ואוהב כלפי חוץ. כלפי חוץ זה אומר שאני משקיעה בעצמי נותנת לעצמי מתנות ממני החוצה. וממני פנימה. איך אני מדברת אל עצמי מפנים? מהו הדו- שיח הפנימי שלי? מדכא או אהב? מתלונן או שמח בחלקו? מלא באהבה או בפחד? אלו שתי האפשרויות בעצם... הכול מתחלק לשם. אני באהבה חומלת או בכל דבר חוץ מזה – שזה בעצם פחד. אלו דברים שבונים אותי מבפנים לבנה אחר לבנה- בסיס איתן להמשך הלאה. בסיס איתן לצאת ממנו אל העולם. בסיס איתן להישען עליו ולהמשיך הלאה. אם אני בדו שיח פנימי אוהב סימן שאני מחוברת למשהו אמיתי. לעצמי האמיתי. הטהור. אם לא אני תמיד יכולה לקפץ בחזרה אל המקום הטבעי שלי- אהבה טהורה הזמינה לי בתוכי כמו מים זכים. פשוט להחזיר את תשומת ליבי לשם. היא תקבל אותי בשמחה ובזרועות פתוחות. ממש כמו אמא אוהבת שמקבלת את בנה השב הביתה.

זוהי לא תיאוריה או רעיון חמוד של העידן החדש מלא בציפורים ופרפרים ועפיפונים. אהבה טהורה על כל המשתמע מכך והאור הפנימי זוהי אמת פנימית עמוקה מאוד וזמינה מאוד לכל מי שרוצה לבחור בה.

נזכרתי לא ממזמן בחוברת שהכנתי לעצמי לפני הרבה שנים הקשורה לכל מה שאני עושה, מין חוברת כזאת שמכילה הרבה דברים שאני אוהבת שקשורים ברוח. דפדפתי בה בהנאה ונתקלתי במשפט הבא, שהגיע כתשובה מתוכי לשאלה ששאלתי את הרוח– מה עוד עלי לבקש? מה עוד עלי לעשות? והתשובה הייתה:

שלמות.
מושלמות.

ניפוץ האשליה שאת אינך אחת עם אלוהייך.

ימים יפים, עדידי

שחר ומעיין ♥