היקום עובד גם בדרך מילולית. פעם קראתי בתקשור (של קריון) שהוא מבקש לשים לב למילים שיוצאות לנו מהפה. זה מצחיק. שמתי לב שאדם שמקלל לדוגמה הקללות נשארות אצלו. זה לא עובר לבן אדם השני, אלא אם האדם השני מתפלש במילים האלו. אבל האנרגיה נשארת סביב האדם עצמו. עדיף לברך. אם כבר. אם אין לי משהו אחר אז את מזלי הטוב. במקום לקלל בחזרה למצוא משהו טוב אחד שיש לך בחיים ולברך. את עצמך. בלאנס. איזון לתחושה שנובעת מכעס על סיטואציה כלשהי. הברכות גם נשארות אצלך באיזשהו אופן, אם אתה מברך אדם אחר. אם מברכים עם כוונה של אמת הסביבה האנרגטית שלך מתמלאת בברכות. למצוא את הטוב בכל דבר ואם לא מוצאים אז במשהו אחר. ולברך. את עצמי. באותו הרגע. שימו לב לתהודה שזה יוצר אצלכם. הרבה יותר נעימה, הודיה זאת גם אנרגיה יוצאת מן הכלל. בחיי. כאשר מורים רוחניים כאלו ואחרים לימדו אותי על הודיה לא קלטתי ישר על ההתחלה במה מדובר. אבל העיניים נפקחות, התחושות מתחדדות ותנודות של עונג עוברות ממני אל עצמי כאשר אני במקום של הודיה על דבר מה ובאופן כללי. האהבה מסדרת את הכול סביבה ואם משהו לא מסתדר התהודה של ההודיה יכולה ליישר את הדברים סביבי. מה שאני מודה עליו יש לו את הנטייה להתרחב. היקום אוהב מאוד הודיה.

מי זה היקום הזה? היוניברס? לדעתי אהבה טהורה. אנחנו עשויים מהאהבה.

כאשר אני אוכלת לדוגמה ניתן להודות לגאיה על היופי שלה על המלאות שלה ועל ההזנה האוהבת שלה. להודות לה על השפע והעושר הקיים בה שמזין אותי כאדם. החי והצומח. הדומם מזין אותי ביופי. יופי אין סופי. (גאיה = אמא אדמה ע.ג.) הרבה אנשים מנסים להעלות את המודעות לעולם החי וליחס שלנו כלפיו. זה נכון מאוד לעשות כי אחרי הכול בסופו של דבר זה מגיע אלינו לצלחת ונושא תהודה מסוימת. כאשר אנחנו מודים לגאיה אנחנו שמים במקום הראשון את האהבה. עולם החי הצומח והדומם נועד בין היתר להיות לנו לעזר ולשירות. כלומר זה בסדר לאכול מן החי אבל כשמוספים לזה ערך, כבוד, אהבה, הודיה. זה נושא כבר תהודה אחרת לגמרי.

זה לא שצריך לקחת כל מילה ולהגיד שהכול מילולי- זה מעייף. אבל הכוונה שלי חשובה. המודעות שלי חשובה. למה שאני אומרת ולאיך שאני נגשת אל הדברים. כאשר אני מכווננת לאהבה הדברים מתחילים להסתדר בצורה כזאת שהכול, איך אומרים, נהיה בדברו. (אם להשאיל משהו מהדת. לא שאני אדם דתי, בשום צורה שהיא, אבל יש דברים יפים בדת כמו בכל מקום ואפשר לקבל השראה וליהנות מהיופי הקיים, למה לא בעצם? לאחרונה יצא לי להרהר במשפט “מוציא לחם מן הארץ” הוא כ”כ יפה. זה השיתוף הפעולה האלוהי בין האדם לגאיה. תראו איזה פלא הוצאנו מהארץ. נס.) מילת הקסמים הידועה "אבראקדברה" - אברא כאדברה.

האהבה שבנו מחפשת דרך להתרחב, התרחבות זה הטבעי; כל הזמן להמשיך ולזרום כתחושות כמו הודיה, הנאה, ברכות. אם היקום מוצא במקום הזה אנרגיה של אהבה היא תחפש מקום להתרחבות נוספת במצב מואר אתה עובר מאהבה לאהבה. (הארה זה לא רגע אחד שיורד מלאך מהשמיים ואז מוארים זה צעד צעד נשימה נשימה כל פעם נשימה אחת בזמנה ואז זה פשוט לצעוד כל הזמן על אהבה. וזה אין סופי ומתרחב לממדים של אהבה נוספת ועוד אהבה וכן הלאה.. רק אהבה.)

החודש יש לי יומולדת (תודה) אז נראה לי שאנצל את היום הזה גם להודיה. להודות על כל היש. על האנשים בחיי. כאלו שאוהבים אותי, מערכות יחסים המושתתות על כבוד הדדי והיופי שכל אחד רואה אצל השני ועוד. כל מה שאני מוצאת בעל ערך עבורי. אפילו דברים שאני לומדת מהם כיצד להתקדם קדימה בחיי מתוך אמון מלא שההודיה שלי תהדהד ותתרחב לעוד אהבה והרבה אהבה ורק אהבה בחיי. ובעיקר על הנכונות הכנה שלי להמשיך וליצור להמשיך ולהדהד אהבה בחיי. יש אהבה בעולם הזה. היא קיימת.

נמאסטה, עדי גל