|
מי
היה כאן קודם?
--------------------------
"הכל
עובר הכול חולף רק האהבה נשארת.”
שזה
מקסימני.
זה
לא פעם ראשונה שאני נתקלת במשפט
הזה דרך אוֹר
האמת הפנימית אבל לפעמים לוקח
זמן עד שהדברים מחלחלים...
עד
שמבינים אותם לאשורם...
מקבלים
מהם עוד עוֹמק.
כך
קרה לי גם עם האמיתות הזאת.
יש
לו עומק יפהפה ממקום אחר.
הנצחיות
של האהבה.
מי
ברא את מי?
מי
יצר את מי?
אני
היא היצירה של האהבה והאהבה
בכבודה ובעצמה.
אני
היא זאת שיוצרת את הדברים בחיי,
לא
אף אחד אחר ולא אף אדם אחר.
יש
דבר שנקרא "יצירה
במשותף.”
אבל
עדיין זו היצירה שלי.
אני
היא היוצרת.
הבוראת
אם תרצו.
הוד
מעלתה,
הנשמה
נמצאת בתוכי.
היא
בי ואני בה.
והקיום
הוא רב ממדי.
גם
אדם וגם נשמה.
גם
אדם וגם האדם האלוהי.
האהבה
שבתוכי היא נצחית.
ללא
התחלה וללא סוף.
היא
מקור כל הדברים ביקוֹם,
מקוֹר
כל הדברים בקיום.
אף
אחד לא יכול לברוא מלבד הבוראת,
היוצרת.
מלבדה.
והיא
נמצאת בתוכי.
אז
זאת הנצחיות
של
האהבה של הבוראת לעומת הארעיות,
הזמניות
של שאר הדברים.
הכול
נושר מאיתנו בסופו של דבר.
האהבה
תישאר לנצח.
היא
זו שבראה,
יצרה
את מה שזה לא יהיה והיא גם זו
שיכולה למזג,
להחזיר
את זה אליה בחזרה.
למוסס
את הפחד או את האספקט בחזרה אל
האור.
זאת
העליונוּת
של
הרוח על הכול.
וכל
זה במשפט אחד..
"שד
בא ושד הולך רק האהבה נשארת.”
מה
שנשאר לנצח מקורו באמת,
באהבה
שבתוכי.
מה
שנשאר זאת רק אהבה.
הרוב
מחליט
----------------
שזה
יפה.
אלוהים
חילקה את עצמה שווה בשווה אצל
כל אחד על פני האדמה,
כל
אדם.
ונשארה
שלמה בעצמה.
היא
לא באמת מפוצלת,
זוהי
אשליה של פיצול.
בכל
מקרה "הרוב
קובע"
או
"דמוקרטיה"
זה
פשוט יוצר סיטואציה שבה הרוב
שלי נמצא עכשיו בצד הזה.
כי
הרי אני אחת.
אז
רוב מי שאני כרגע בעד זה,
או
בעד הדבר ההוא.
יפה
נכון?
סיפורי
צוונציק
-------------------
או
"עם
ישראל לא באמת היה צריך ללכת 40
שנה
במדבר...”
או
"הוא
יגרום לכם לרדוף אחרי הזנב של
עצמכם לנצח.”
עם
ישראל באמת לא היה צריך ללכת 40
שנה
במדבר הדרך ממצרים לישראל קצרה
בהרבה יותר...
למה
משה לקח אותם את כל הסיבוב שהוא
עשה?
אחת
מהפרשנויות ששמעתי,
לא
יודעת איפה,
אומרת
כי דור העבדים היה צריך למות
ודור חדש היה צריך להיוולד...
זה
שמתאים להיכנס לארץ המובטחת.
אלו
שידעו רק עבדות לא יכולים לנהל
ארץ חדשה.
שזה
מתאים גם למה שאני אומרת.
עבדים
=
העבדות
למוח.
לדיכוי
שלו לסיפורים שהוא מספר.
כנגד
מי שאני באמת – משה.
מנהיג
העדר.
הבוראת,
המלכה
בכבודה ובעצמה.
"עבד
כי ימלוך.”
המיינד.
"הוא
לא יודע את הדרך תני לי להוביל.”
אומרת
סול.
"השקרן
הגדול בתבל"
אומרת
נורמה דילייני.
המוח
מנסה להבין את הכול,
לדעת
את הכול,
לתכנן
את הכול.
הוא
מספר הסיפורים הגדול.
סיפורי
בדים,
סיפורי
צוונציק.
חיפשתי
לרגע את הכבל,
המטען
של הטלפון והוא נעלם מעיני.
לא
מצאתיו.
זה:
"אולי
אני לא מוצאת אותי כי אני לא
מוכנה שיתקשרו אלי,
אולי
אני חוסמת וחסומה האנרגיה שלי
לא בתנועה?
אולי
אני לא מאמינה בעצמי מספיק?
אולי
הוא נעלם כי...”
זה
סיפורי צוונציק.
אלוהים
זה דבר פשוט.
“הנה
הוא...”
היא
מכוונת אותי למקום בו הוא מונח.
אהה.
אנחת
רווחה...
פיו...
זה
סתם סיפור שסיפרתי לעצמי לרגע.
ככה
זה עובד.
זה
משהו שאדם רוחני עשוי לספר לעצמו-
אולי
אני לא בזרימה מספיק.
אדם
שאולי הטרמינולוגיה שלו שונה
מעולם הרוח היא אומר “למה?
למה
אני?
למה
הכול קורה לי?
למה
אני לא מוצאת כלום?
אולי
מישהו לקח לי?
למה
שום דבר לא נמצא על ידי כשאני
צריכה אותו?”
וכו'....
זה
גם סיפור.
שונה
מהטרמינולוגיה הרוחנית,
אבל
רק סיפור.
עכשיו
זה מובן?
ככה
זה עובד.
כל
אחד והסיפור שהוא מספר לעצמו
באותו הרגע.
תני
לי את הישן ואתן לך את החדש.
תני
לי את הסיפור ואתן לך אושר.
תני
לי את ה-
40 שנה
במדבר שלך ואתן לך את הארץ
המובטחת.
כל
מי שאומר לך שזה הרבה יותר מורכב
מזה מנסה למכור לך משהו.
|
.
