.

.

.

.

..כמה מילים לפתיחה

העלון של חודש פברואר 2015 מתוך 'זרעי כוכבים' (האתר הקודם שלי, עדי)

ימים יפים, עדי גל

הסיפור על המלאך יהונתן. / עדי גל

‫יהונתן היה מלאך ככול המלאכים, אולי, התכונה הייחודית שלו הייתה שהוא היה קצת‬ ‫יותר חולמני מהשאר, אוהב לחלום חלומות, אולי...קצת. אולי הוא אהב לזהור את אורו‬ ‫למרחוק והיה טוב לב ושובב מאין כמותו, אולי... אבל אלו הן תכונות מלאכיות- אלוהיות,‬ לכל אחד יש..

‫יהונתן החליט החלטה נועזת, לרדת לכדור הארץ זו לו הפעם הראשונה. “חברה,” הוא‬ ‫הצהיר, “הגיע הזמן שלי, אני יורד לפלנטה הכחולה.” “ואוו!” אמרו חבריו וגם צחקקו‬ ‫קצת בינם לבין עצמם בגלל אופיו החולמני של חברם. הם גם היו מאוד סקרנים לראות‬ ‫כיצד ייראה חברם האהוב שם למטה על הכדור המוזר, שגם גורם לך להתנהג בצורה‬

‫מ-א-ו-ד‬ ‫מוזרה...‬

‫יהונתן היה כבר בשלב ההכנות האחרונות. “רגע!!” הבליח לפתע רעיון בהווייתו "אני‬ ‫יכול לקחת איתי תכונות מיוחדות לשם, אני יכול לעזור לאחרים להתעורר, אני יכול‬ ‫לעזור להם לגלות את טבעם האמיתי! אני יכול לעשות כל כך הרבה דברים שם למטה!‬ ‫מי אמר שעלי לחיות חיים רגילים?!” הוא היה נרגש עד מאוד... חלום כזה גדול טרם‬ ‫פקד אותו... ”יהווו!” קרא ומיד ניגש להכין את מה שהוא צריך. הוא יוציא מים מסלעים,‬ ‫הוא יידע איך להפיק זהב מאבנים, הוא ייתן אוכל לעניים, "יש בשפע,” חשב בטבעו‬ ‫המלאכי,‬ ‫‫"אז למה ‬לא בעצם?!”‬

‫יהונתן היה שקוע עד מאוד בהכנותיו המיוחדות, שמח וליבו עולץ. טבעו החולם כבר‬ ‫היה בעננים, הוא ראה את עצמו עוזר להם ואיך כולם פתאום מגלים את טבעם‬ ‫האמיתי, איך השלום והאהבה מגיעים לעולם למוד קרבות, מלחמות וסבל.. וכולם שרים‬ ‫באחווה ובאהבה ביחד.. ”איך לא עשו את זה קודם?!” תהה בינו לבין עצמו... הוא היה‬

‫‫כזה מין ‬מלאך...‬

‫יהונתן עמד לצאת לדרכו, כנהוג, הגיעו חבריו, מחויכים משהו, ללוות אותו בדרכו‬ ‫"למטה" (כך הם קוראים לזה בינם לבין עצמם.) הכל היה כבר מוכן וההתרגשות הייתה‬ ‫בשיאה. נרגש עד דמעות סיפר להם יהונתן על תכניתו, ממש דקות ספורות לפני‬ ‫היציאה לדרך שלו. “אבל יהונתן!” אמרו לו חבריו מודאגים עד מאוד "אתה לא מבין איך‬ ‫זה שם למטה בכלל, שוכחים הכל!! אתה אפילו עשוי להיבהל כל כך מהיכולות‬ ‫המיוחדות שבחרת לקחת איתך..האחרים עשויים לפחד ממך מאוד מאוד...! אתה‬ ‫תסתבך כל כך... ואנחנו לא נוכל לבוא להציל אותך... זה ככה שם... שוכחים... הכל כל‬

‫כך לא ברור...” יהונתן רק חייך את החיוך השובבי שלו ואמר "אל תדאגו לי כל כך‬ ‫חברים, מקסימום, אתם יודעים, לא אצליח ואחזור לכאן, שום דבר רע לא באמת יכול‬ ‫לקרות לי...” מה שהיה נכון והם ידעו זאת. "וגם" הוסיף "אם אתם כל כך דואגים לי‬ ‫תארזו את החפצים שלכם ותבואו איתי לעוד סיבוב ותעזרו לי במשימה, להפיץ אור‬ ‫בעולם של בני האדם, השמש, העצים, השמיים והאבנים...” פני חבריו היו מופתעות,‬ ‫כמה שקלו את ההצעה הזאת בחיוב, ואכן, באו ללוותו במשימה שלקח על עצמו;‬ ‫ואחרים, כמו שתמיד יש, אמרו "אתה משוגע לגמרי ואתה תסתבך בצרות צרורות...”‬

‫ומאחר והיד פתוחה והבחירה היא חופשית יצא יהונתן אל ההרפתקה החדשה שלו,‬ ‫כרצונו.

‫. ~ .‬

‫זהו זה, הוא סיים.‬

‫יהונתן חזר לביתו אשר בשמיים אל חבריו המלאכים "יהוו!” קרא "פיו! איזה הרפתקה!!”‬ ‫התאספו חבריו סביבו והקשיבו בסקרנות "נכון צדקתם" אמר יהונתן "באמת נבהלתי‬ ‫מעצמי ומהיכולות שלי ואני לא אספר לכם עכשיו את כל הדרך הארוכה שעשיתי, אבל‬ ‫בסופו של דבר זכרתי כל כך הרבה... והאהבה שבערה בתוכי לא אכזבה. והחברים שלנו‬ ‫באו איתי והתאספו סביבי, כל מי שהסכים לעזור, הם באו אחרי ועזרו לי ללמד את‬ ‫הדברים החדשים, פיו, זאת הייתה הרפתקה מהסרטים!! הפכתי אבנים לזהב, ריפיתי‬ ‫אנשים במו ידי, עזרתי לחלשים, המצאתי המצאות חדשות שיעזרו להם...לא הייתם‬ ‫מאמינים אם הייתם שם איתי... וואו!”‬

‫כמובן שיהו-נתן חזר אל ממלכת המלאכים אחרי ששרפו אותו על‬ ‫המוקד "לא היה לי אכפת,” ענה למלאך ששאל "בכוונה הסכמתי‬ ‫שישרפו אותי כי ידעתי שדרמה כזאת תתפרסם ומה שלימדתי‬ ‫אפילו יופץ עוד יותר.. פיצוץ כזה של סוף...ככה זה שם, אתם‬ ‫יודעים..” חבריו הנהנו להסכמה. עוד ועוד התאספו סביבו‬ ‫נרגשים מסיפוריו. חלקם אפילו החלו לחשוב על הפעם הבאה‬ ‫שלהם למטה ומה הם יכולים לעשות ואיך הם יעזרו כמו יהו-נתן.‬

‫"סיפרת להם על האהבה?” שאל מישהו "בטח!” ענה "כל הזמן‬ ‫הסברתי להם שהאהבה היא הגדולה מהכול... “‬

‫“אההה... חברה...” נשמעה לפתע קריאה מלמעלה, הם עצרו את‬ ‫שיחתם מביטים אל על לעבר הקול, התצפיתן על כדור הארץ עמד‬ ‫‫בעמדת‬ ‫התצפית‬ הקבועה וקרא להם.‬ ‫‬

‫‬‫“נאורי, מה קורה?" שאלו כמה, נאורי היה מלאך התצפיתן‬ ‫להיום, כל פעם תצפת מישהו אחר על כדור הארץ לראות שהכול‬ ‫בסדר ומה קורה.‬

‫“יהונתן איתכם?” שאל נאורי‬

‫“כן" ענו לו כולם במקהלה‬

‫“הוא יכול לעלות לכאן שנייה?” שאל.‬

‫יהונתן עלה אל מגדל הפיקוח על כדור הארץ. הוא קיבל את‬ ‫המשקפת מידיו של נאורי וקירב אותה אל עיניו מה שהוא ראה‬ ‫זעזע אותו עד עמקי נשמתו; חורבן שלם והרס בכל מקום, עינו‬ ‫צדה מדורות גדולות במוקדים שונים שבתוכן נשרפו ספרים‬ ‫ומגילות שונות "מה קרה?!” הוא תהה בינו לבין עצמו, התשובה‬ ‫הגיע כמעט מייד. מתוך הערפל המעושן הופיעה תהלוכה של‬ ‫אנשים בעיניהם בוערה אש והם נשאו שלטים "רק הדת של יהו-‬ ‫נתן" “יהו-נתן ימלוך לעולם!” והם מנפצים ופורעים בבתי תפילה,‬ ‫בחנויות ספרים, בבתיהם של אנשים, מוציאים אותם לרחוב.. כל‬ ‫מי שאיננו שייך לדת יהונתן – הסתבך. הוא חש שמלחמת אחים‬ ‫ממש‬ ‫נמצאת‬ בפתח...‬ ‫

‫יהונתן שמט את המשקפת, פיו נפער בהשתהות ומשפתותיו‬ נפלטה‫ מילה אחת ויחידה ‬‫‬

‫‬‫“אוּפס.”‬

‫~אחרית דבר~‬

‫אני מאמינה שבכל סיפורי הדת על כדור הארץ יש מין האמת. סוג‬ ‫של ספרי היסטוריה שעברו מדור לדור, בסגנון טלפון שבור- מה‬ ‫קרה לנו על הפלנטה הזאת לאחר שהגענו לכאן מהממלכה‬ ‫השממית אליה אנו שייכים. כולל הידע המדעי, ספרי ההיסטוריה;‬ ‫הכל זה תיעוד. כל אחד כזה הוא חלק אחר של הפזל וכולם ביחד‬ ‫מצטוותים לתמונה אחת שלמה: המפץ הגדול, אבולוציה, קופים,‬ ‫בודהה, נוח והמבול וכל השאר. אם נחבר את כולם יחד אולי‬ ‫תהיה בידנו התמונה המלאה של הקורות אותנו מהרגע שנחתנו‬ ‫על הפלנטה הזו, תמונה אשר מורכבת מהזיכרון האנושי.‬

‫אני מאמינה גם שמדי פעם בפעם הגיעו לכאן 'מלאכים- אנושיים'‬ ‫השווים במהותם לכל אחד ואחת מאיתנו והיו בהם כוונות טהורות‬. הם ניסו לעזור לכל השאר להתעורר לטבעם האמיתי‬ ‫ולהראות להם מהיכן באו ולאן ישובו. וזה הכל.‬

"‫כאשר מישהו נותן לך מתנה, האחריות שלך היא מה‬ ‫תעשה איתה. מה שעשית, יכול ללמד אותך הרבה על‬ ‫עצמך ועל המקום בו אתה נמצא.” עדי.‬