תפריט

כמה מילים לפתיחה

מאמר: מכתב

פרטים:

ניוז לטר מאת: © עדי גל. אור האמת הפנימית.
הניוז לטר יוצא מדי פעם. נאמר בתדירות של אחת לחודש בקירוב. (לעתים כך לעתים אחרת.)
יצירת קשר: כאן

שלום יקרה, מה שלומך? רציתי להגיד לך שאני אוהבת אותך! חיכיתי לרגע הזה...
רציתי כבר ממזמן לדבר איתך, שמתי לב שאת מתגעגעת אלי אבל לא היית כל כך קשובה פנימה ועל כן לא שמעת אותי כשקראתי לך. שמעת אותי בדרכים אחרות ברגשות, בתחושות... הקשבת לי לפעמים דרך אנשים אחרים, סיפורים, מנגינות ושירים...

זוכרת שהתרגשת משקיעה יפה? זו הייתי אני מוסרת לך את אהבתי; זוכרת שהקשבת לשיר מסוים ובעינייך הייתה דמעה? זו הייתי אני מוסרת לך את אהבתי; זוכרת שצחקת נורא מאיזו בדיחה? זו הייתי אני מוסרת לך את אהבתי.

רציתי להגיד לך שהכול יהיה בסדר, אני מבטיחה.
הנשמה יודעת הכול- הכול והכול, בשבילה אין שום הפתעה.
רציתי להגיד לך שהכול יסתדר, את עוד תראי, אני יודעת הכול וזאת התכנית שלי.

להביא עד אלייך את כל הפתרונות, את כל התשובות, את כל האהבות
ועוד הרבה הרבה ברכות.
כי ביקשת.. ובשבילי זה מספיק- תמיד!

אני רוצה לאחל לך בהצלחה עם כל מה שתבחרי לעשות!
אני יודעת כמה כשרונית את ומוצלחת – אין לך בכלל ממה לדאוג!

אני רוצה להגיד לך שאני כאן, זמינה לכל בקשה, שאלה
וגם בשביל לחבק אותך ולתת לך נשיקה.
אם אותי תבקשי ואותי תרצי אני כאן, זמינה, כי ככה זה עם הנשמה.

אין שום דבר בעולם הזה ומעבר לו שמעניין
אותי יותר ממך וממה שקורה אצלך!

מה את חושבת שאלוהים זה סתם?
אין שום דבר שהוא מעבר ליכולתי בכל העולם!

את יודעת, אני גאה בך מאוד,
כמה יפה את וכמה יפה את עושה את הכול! כל הכבוד! גאה בך מאוד!
משוויצה עם מי שרק מוכן לראות.

אז זהו..
רציתי רק לומר לך כמה מילים
רציתי שתרגישי אותי אוהבת מבפנים
רציתי לשבת לכתוב לך מכתב אהבה
ולספר לך שאני כאן לצידך ואת יכולה לבקש אותי
תמיד. אם את רק רוצה...

שלך, עם חיבוק ונשיקה סול

סיפור קצר

אינני יודעת היכן שמעתי את הסיפור הזה, אני רק יודעת מתי, זה היה עם תחילת דרכי הרוחנית
וזה הזכיר לי אותו אז הנה...

יום אחד החליט אדם לדבר עם אלוהיו הוא פנה אל השמיים וקרא " אלוהים איכה?!” ולהפתעתו אלוהים ענתה "אני כאן.”

“איפה היית כל החיים שלי?” שאל האדם בכעס

ענתה אלוהים "תרצה לבוא איתי לרגע? אני רוצה להראות לך משהו .”בסדר" ענה האדם.

אלוהים לקחה אותו אל חוף הים והם התהלכו להם על החול, ממש היכן שהגלים נושקים אל החוף. "אתה רואה את טביעות הרגליים האלו בחול?” שאלה אלוהים.

"כן" ענה האדם הוא הבחין, מאוד בברור, בשתי זוגות של טביעות רגליים יחידות על החוף זו לצד זו. "זוג אחד של רגליים הוא שלך,” אמרה אלוהים "והשני שלי. הייתי לצידך כל הזמן.” הביט האדם נבוך על שתי זוגות טביעות הרגליים שלפניו... אבל... לפתע פתאום, להפתעתו הרבה ראה, באזור של תקופה בחייו שהייתה מאוד מאוד מאוד קשה שיש רק זוג אחד של טביעות רגליים על החוף. “הי!” קרא "את רואה, הנה הייתי כאן לבדי ודווקא בתקופה הכי הכי קשה שהייתה לי, איפה היית אז?! יש רק זוג אחד של טביעות רגליים על החוף!”

אלוהים חייכה וענתה “בזמנים הקשים של חייך נשאתי אותך על כתפי.”