.

.

.

.

..כמה מילים לפתיחה

תהודה של אמון. תרגיל נחמד – בקשו מסול לבקש מכם דבר מה, כל דבר שהיא רוצה ואז תבצעו את זה. הביצוע יצור בתוככם גלים של תהודה נעימה של אמון. ועוד... תלוי בך ובסול שלך אבל אמון זוהי תכונה של אהבה ולאהבה יש נטייה להתרחב. נמאסטה.

ימים יפים, עדי גל

שיעור של חיים שלמים בשעתיים / עדי גל

לא פעם ולא פעמים אמרתי שישנה תמיכה גדולה היום באוויר, באופן מילולי למה שאנחנו עושים, לשינוי הזה שאנחנו עוברים... למה הכוונה שיש היום תמיכה מאוד גדולה בשינוי, בהתקדמות קדימה, ב- אנרגיה חדשה, בניקוי הבית הפנימי כמו שנורמה דילייני קוראת לזה, "המנקה שלנו להיום הגיעה ...” ? ובכן, הכותרת (של המאמר) כבר אומרת את הכול... ניתן היום לאזן, לנקות, לרפא, להחזיר לאיזון, איך שלא תרצו לקרוא לזה. שיעור של חיים שלמים בשעתיים...

שיעור שפעם היה לוקח לאזן חיים שלמים או האדם היה חי את כל חייו בלי להבין אי אלו דברים, באיזשהו סוג של עצימת עיניים, חוסר מודעות למה שקורה בתוכו ועל כן מחוצה לו. היום אפשר לנקות שיעור של חיים שלמים בשעתיים, זה יכול לקחת גם שנתיים ואפילו כמה דקות זה תלוי באותו אדם, אבל הכוונה ברורה. לא צריך לחכות כל כך הרבה זמן – חיים שלמים. עם השיעור הזה על מנת לאזן אותו, להחזיר אותו למצב של איזון או ריפוי. ישנה תמיכה גדולה מאוד בכל מני צבעים וצורות לאיזונים הדרושים בשביל להתקדם קדימה להמשיך הלאה ולהיות כל מי שאנחנו יכולים להיות באמת.

זה נקרא מיזוג, אינטגרציה, או חזרה לאיזון. או ריפוי. בעידן החדש. "עידן הזהב" לדעתי גם אפשר לקרוא לו. איך ידענו לקרוא לדברים האלו “עידן חדש”? מידי פעם אני חושבת לעצמי. איך ידענו שכל הדברים האלו שנעבור יסתכמו לשתי מילים כל כך מדויקות? לפעמים אני תוהה. באמת. תחשבו על זה. מי הגה את השם הזה? היום כולם יודעים מה זה 'עידן חדש'... וזה באמת עידן חדש זה לא סתם.

אף פעם לא הייתי חסידה של "שעורים" כשאני שומעת אנשים מדברים על שיעור, או על "איזה שיעור קיבלתי מההתנסות הזאת והזאת...” לא אוהבת את המילה הזאת בקונטקסט הזה "עברתי שיעור.” למדתי שיעור... הרבה חברה של העידן החדש משתמשים בזה. "וואי! וואי! איזה שיעור עברתי עם הדבר הזה או עם הבן אדם הזה...” אבל כששומעים את סול מדברת איתך על "שיעור חיים" אז הדברים נחווים אחרת. כאשר זה מגיע מבפנים... הבנתי אותה, את הכוונה בלי הרבה מילים... לא צריך הרבה מילים בתקשורת עם סול... היא מעבירה את הרוב ללא מילים. המילים הן שלי. זוהי יותר תחושה. ידיעה פנימית. אין שם הרבה מאוד מילים. 'שיעור חיים' זה נושא או סוגיה שהנשמה שלי נושאת איתה מימים ימימה או איזשהו סיכום של כל מני דברים שהתנקזו לדבר הזה. יכול להיות שהיא "השאירה" את הסוגיה הזאת לחיים האלו מאחר והיא ידעה שזה יהיה אפשרי לפתור ביותר קלות, למזג, להחזיר לאיזון. ויכול להיות שזה פשוט משהו שהתהווה בחיים האלו... שנבנה בגלל אי אלו חוויות שעברנו בילדות וכדומה. לדוגמה – קלסית - הרבה אנשים, “ורק אני לא.” כולם כן ואני לא. מי לא מכיר בעצם? מה הופך את החוויה הזאת לכל כך פופולרית בקרב בני האדם? לדעתי חוויות דומות בילדות שאין לך הרבה מקום למי שאתה באמת, למה שאתה מביא, עד כדי כך שמגיעים למסקנה שכולם כן ואני לא... וגם המוח שזוהי מערכת תכנות ישנה מאוד וארכאית. תכונה או קלטות ישנות שחוזרות על עצמן כמו תקליט שבור עד שאנחנו מחליטים להוריד את התקליט הזה מהמחט, מהסיבוב שלו, הוא יתנגן לנו בראש וינסה להכתיב את צעדנו... וזה בדיוק מה שאנחנו יודעים לעשות היום.כל אדם שנמצא היום על כדור הארץ תורם לדבר הזה – כקולקטיב. כקול אחד. כל אחד מאיתנו תורם במשהו, בנוכחות שלו, ביכולות שלו, בבחירות שלו לעשיה הזאת. כולם כאן מתוך איזושהי כוונה ותכנון אלוהי, אין כאן מקריות בעניין הזה.

סול לא יושבת על עננה ומתכננת תכניות ומתחבלת תחבולות... יש ניסוח יפה של קריון שאומר “The mind of god” הדברים נראים אחרת לגמרי כאשר יש לנו את ה - 'מיינד של אלוהים.' את הפרספקטיבה האלוהית. ישנם פערים בפרספקטיבה שלנו כאן על מה שקורה לבין מה שקורה מנקודת ההשקפה האלוהית, כאשר יש לנו את נקודת ההשקפה האלוהית. על החיים שלנו, התכנון האלוהי עבורי או הפרספקטיבה האלוהית עבורי. הדברים עובדים אחרת, נראים אחרת. אין לי מושג איך, אני לא יודעת הכול ולא מתיימרת לדעת הכול אבל היא יודעת- סול. על כן ההדרכה שלה תהה כנה ומעיין נובע של אמת. מבוססת על האמת. ועל כן כאשר היא מדברת על שלמות ומושלמות אני יודעת שזו האמת וזה מספיק לי. לא צריכה יותר.

אז אם נחזור אל הנושא – שיעור של חיים שלמים בשעתיים. היום זה אפשרי. היום זה ניתן. כמו שקריון אומר תצאו שונים ממה שהגעתם. (ליום הסדנה או התקשור שהקשבת לו.) או ריפוי ספונטני. או ריפוי ספונטני באהבת האל. כל הדברים האלו.

זה לא כזה קשה שהשותפה שלי היא אלוהים.

מאמינה בך.

דבר חדש שלמדתי מסול. להניח את ידי על האדם שמולי בדיוק כמו באיור. עומדים אחד מול השני. היד שלי תהה מונחת בדיוק בחיבור בין הכתף ליד והאדם שמולי מניח את ידו עלי , בה בעת, באותו המקום.
ורגלים בפיסוק קל. ה - "לחיצת יד" הזאת, אם אפשר לקרוא לה ככה, מסמלת –

"מאמינה בך.
יודעת מה יש בתוכך.”

אם אתם מוצאים את עצמכם דווקא בזמן עימות כלשהו או קושי אתם יכולים לדמיין את זה עושים לאדם מולכם.
ואם שניכם מסכימים – אז בפיזי, שניכם, הלכה למעשה.
וגם לאדם שאתם אוהבים ונראה לכם שזקוק כרגע לאמון שלכם... וכיד הדמיון הטובה...
(* במידה והחלטתם באופן חד צדדי לעשות את זה בדמיון למישהו דמיינו רק את עצמכם עושים את זה לו או לה.)

הארה: אני לא טוענת אגב שהחיים יפים והכול פרחים ציוצים וציפורים ובואו נאהב אחד את השני בכל רגע ובכל מצב... אבל ברגע שאתם חווים עימות עם מישהו דווקא אז להקרין אהבה אל החלק האלוהי והאהבה הטהורה שיש בתוך כל אחד ואחת מאיתנו עשוי לחולל שינוי בשניכם. ובסיטואציה עצמה וזה בעיקר עבור עצמכם. כדי לחוות יותר אהבה בחיים שלכם ופחות עימותים... אנחנו מתמקדים בחלק נוסף ולא רק בוויכוח, בנפרדות ובשוּנות. מעבירים את המיקוד לשם על מנת לקחת את המושכות ולהנהיג את הסיטואציה לא להיות מונהגים על ידה, מובלים על ידה וככאלו שאין להם אפשרות להשפיע על הסיטואציה מרמה גבוהה יותר של אהבה. זה אחד. שתים אתם יכולים, פשוט לעשות את זה לעצמכם. לעצור רגע ולומר לחלק האלוהי שבכם:

מאמינה בך. יודעת שאת איתי ♥