|
הוד
מעלתה...
--------------------------------------------------------
הייתי
בנסיעה עם קבוצה של אנשים.
מסתבר
שכמה הכירו כמה והם דיברו על ידי.
לא
הקשבתי אבל שמעתי רסיסים מהשיחה.
אחת
הנוסעות אמרה שהיא צריכה להגיע
לאנשהו בזמן ובגלל זה היא קצת
לחוצה.
מסתבר
שהיא לא על ההסעה הנכונה.
ככה
הם אמרו לה ממה ששמעתי,
לא
הקשבתי,
עד
שזה התחיל לעניין אותי ממקום אחר.
ממקום
של אור האמת הפנימית והמנהיגות של
חייך.
אנרגיית
ה-
氣
(צ'י)*
שלך
ולאן שהיא הולכת.
הם
אמרו לה,
הנוסעים,
שהיא
צריכה לרדת עכשיו.
בדיוק
איפה שהיינו עכשיו תרדי מההסעה
הזאת ותתקשרי לכאן ולכאן והם יגידו
לך איך מגיעים כי את עושה סיבוב
מיותר.
היא
תכננה לנסוע לכאן ולשם בדרך הזאת
והזאת.
והם
הציעו שהיא לא יודעת מה היא עושה.
היא
צריכה לנסוע אחרת לגמרי כי היא
תאחר והיא עושה עיקוף מיותר וכהנה
וכהנה.
עכשיו
שתרד ותתקשר לאלו והם,
והם
יגידו להם איך היא אמורה לנסוע.
היא
מייד הסכימה,
בלי
עוררין.
כולם
ידעו יותר טוב ממנה איך היא צריכה
להגיע למקום אליו היא חפצה להגיע.
זה
ריתק אותי באיזשהו מקום.
כי
אני יודעת מההוראה של סול שאין דבר
כזה נכון או לא נכון.
יש
רק את מה שאני בוחרת כיוצרת ברגע
הזה.
זה
הכול.
אין
את הדרך הנכונה לעשות משהו יש את
הדרך הנכונה עבורך כיוצרת של חייך.
היא
הקשיבה לאנשים אחרים שהקרינו לה
שהם יודעים יותר טוב ממנה.
כי
ככה הם מרגישים.
"אני
יודעת.”
"אני
יודע.”
"את
לא יודעת.”
כי
ככה היא מרגישה לגבי עצמה,
שהיא
לא יודעת.
הם
יודעים והיא לא.
אבל
זה לא נכון.
כאשר
בדקתי את ההצעה שלהם אליה ראיתי
בלבול.
אם
היא תרד ותעשה מה שהם מציעים היא
תתבלבל לגמרי.
היא
תמצא את עצמה באמצע הצומת ולא תגיע
למחוז חפצה בזמן בכלל.
אלא
תהיה מבולבלת יותר ותלויה באיזשהו
מספר טלפון להתקשר אליו שרק עכשיו
היא שמעה עליו.
זאת
לא הדרך לתכנן את הנסיעה שלך.
לדעתי
האישית.
נראה
שזאת יותר הדרך ללמוד איך לתכנן
את הנסיעה שלך טוב יותר בפעם הבאה
-
להקשיב
לעצמך ופחות לאנשים אחרים.
היא
הייתה נתקעת בצומת לבד.
פשוטו
כמשמעו.
זה
מה שראיתי בעיני רוחי.
לשם
הם הובילו אותה,
להיתקע.
למזלה
היא התקשרה לפני שהיא ירדה בצומת;
היא
הספיקה להתקשר לטלפון הזה והזה
והם אמרו לה לרדת בתחנה מרכזית
יותר.
מלאה
באנשים יותר עם אופציות רחבות
יותר.
לא
איפה שהיא תכננה מלכתחילה אבל
במקום אחר,
טוב
יותר ממה שהאנשים שהיא שוחחה איתם
תכננו עבורה.
אז
יצא שהיו לה עכשיו שלוש דרכים שונות
להגיע למחוז חפצה.
אחת
שהיא תכננה וכל השאר.
האנשים
האלו ייצגו את האספקטים שלה.
ההיבטים
שלה שאומרים ליוצרת,
להוֹד
מעלתה שהיא לא יודעת מה היא עושה.
שהם
יודעים יותר טוב ממנה.
ההיבטים
שהיא יצרה בכבודה ובעצמה.
הם
שלחו אותה לאיבוד.
לבלבול
לספקות בעצמה.
היא
הייתה צריכה להקשיב לעצמה עד הסוֹף.
בדיוק
כמו שהיא תכננה.
כי
זו הייתה הדרך הנכונה עבורה כיוצרת.
כהוד
מעלתה.
כנשמה
שהיא.
הדרך
האחרת לא תוכננה על ידה.
היא
אולי הייתה קצרה יותר מתאימה יותר
לאנשים אחרים,
אלו
שדיברו איתה,
כיוצרים
של חייהם,
אבל
עבורה,
הם
ייצגו את הספקות והבלבול שלה,
את
האספקטים שהיא בראה שיאמרו לה שהיא
לא צודקת,
שהיא
טועה.
את
המוח,
את
המציאות,
את
הצריך,
המותר,
האסור,
ה"אבל...”
ההגיוני,
הכול
חוץ מהיוצרת.
שייטתי
בעיני רוחי לתוכנית שלה עבור עצמה
וראיתי שהיא מדויקת לה.
אם
היא הייתה יורדת בכפי שהיא תכננה
במקום שבו היא רצתה לרדת ההמשך שלה
היה חלק.
בדיוק
כמו שהיא תיכננה עבור עצמה.
והראתה
לעצמה מבעוד מועד לפני שהיא יצאה
לנסיעה הזאת.
התוכנית
שלה הייתה טובה עבורה במלאות.
אולי
למישהו אחר לא,
אבל
לה כן.
מסיבותיה
שלה.
תהה
אשר תהה.
המרקם
האנרגטי במקום בו היא תכננה לרדת.
האנרגיה
שתהה בו באותו היום,
האנשים
שיחלפו על פניה,
הכול...
דברים
שאנחנו בכלל לא מעלים על דעתנו.
היא
הייתה עשויה לפגוש שם את אהבת
חייה...
מי
יודע?
בטח
שלא הספקות,
הבלבול,
ה"אבל"
הצריך
האסור הם לא יודעים כלום.
היא
יודעת.
היא
ורק היא יודעת מה טוב בשבילה.
כיוצרת
של חייה.
היא
צריכה להנהיג את חייה.
לא
אף אחד אחר.
וכמנהיגה
של חייה היא יכולה ליצור לעצמה
סינכרון מקרי,
בשיחה
מקרית עם אנשים מקריים שיגידו לה
שהיא צריכה לרדת עכשיו,
כאן
במקום הזה וזה יהיה יותר טוב.
ברור,
אבל
היא צריכה להיות מעורבת.
להנהיג
את הסיטואציה ולא להיות מונהגת
ללא הרף על ידה.
להרגיש-
זה
נכון לי מה שהם אומרים?
להיות
נוכחת.
לא
לוותר על ההובלה שלה.
על
הידיעה הפנימית שלה...
על
הוד מעלתה.
על
ההנהגה שלה.
הם
עוזרים לי או שהם מפריעים לי?
לסמוך
על התחושות שלה,
על
עצמה...
זאת
לא הדרך החידה לראות את הסיטואציה
הזו...
יש
עוד דרכים אבל זה מה שאני ראיתי
כיוצרת ברגע הזה.
(*)
氣
אc'hi
צ'י
"אנרגיית
כוֹח החיים"
צריך
9746ⁱ⁰⁸
יחידות
של אנרגיה על מנת להפוך להיות יחידה
אחת של חומר מצא ד"ר
רובין.
כמה
יחידות של אנרגיה אני צריכה להשקיע
על מנת שייווצר חומר?
כמה
אנרגיה אני צריכה להוציא על מנת
לקבל את מה שאני רוצה?
סוֹל
אומרת "מה
שאני מנסה להשיג בכוח יכול להינתן
לי באהבה...”
נשמע
ניצול מירבי יותר של האנרגיה שעומדת
לרשותי...
לאן
שהעיניים שלנו מכוונות הולך ה-
氣
שלנו.
יש
אמרה באנגלית:
where your attention goes your energy flows ועל
הבסיס הזה אני בורא את המציאות
שלי.
אדם
נאמר שעסוק רוב הזמן בכעס-
הצ'י
שלוֹ הולך אל הכעס והכעס מוזן אצלו
באופן קבוע;
כמו
שני עציצים שיש לי בבית אחד אני
משקה באופן קבוע ואת השני בכלל לא-
מי
יפרח,
מי
יחיה?
זה
שאני משקה...
ולא
תמיד נשאר לו הרבה עבור דברים
אחרים..
זה
לא אחד על אחד אבל יש לנו אחריות
ביצירת המציאות שלנו והדרך שבה
אנחנו מנווטים את הצ'י
שלנו.
איפה
נמצא הדו-שיח
הפנימי שלי?
מהו
הסיפור שאני מספרת לעצמי?
על
מה שאני צריכה לעשות על מנת ליצור
לעצמי את מה שאני רוצה?
|
.
