כמה מילים לפתיחה
.....

סבלנות + אמון = הדברים מתחילים להתבהר.

ימים יפים, עדי גל

חזון פנימי
--------------------------------------------------------

לכל אדם יש את החזון שלו איך לעשות את הדברים. חזון פנימי שעובר מהפ­נים לחוץ. דרך משלו לראות את העולם ולמסור לעצמו מסרים על הסיטואציה שעומדת בפניו ברגע הזה. החזון הזה יכול לעבור בצורות ובדרכים שונות. זוהי שפה פנימית.

כמספר בני האדם כך תהיינה הדרכים להתמודד עם סיטואציה אחת נתונה. ככל שאהיה קשובה יותר למסרים שלי לעצמי כך ההתמודדות שלי תהה יעילה יותר, מאושרת יותר, רלוונטית יותר. החזון הזה עובר בשבריר של שנייה מעודן מאוד. ואז פשוט עושים את מה שבא לי לעשות באותו הרגע. אחר כך המיינד השכל שלנו – העריץ הגדול - עשוי לנטרל את הידיעה הפנימית הזאת עם עובדות, עם היגיון, עם …. כיד הדמיון הטובה. אבל הוא לא באמת יודע טוב יותר מהרוח שבנו איך לעשות דבר מה. מצחיק כשמציגים את זה ככה... הידיעה הפנימית הזאת יכולה להיות מנוטרלת גם על ידי האנשים שסביב. ועל ידי עצמי שאפנה למשהו אחר במקום לעצמי.

כך הדברים נעשים ביום יום.

לדוגמה ניקח גן ילדים. הגננת היא זו שצריכה להנהיג את הגן, להוביל את היום. את הילדים, את כולם כולל הסייעת כי זהו תפקידה. ויש לה חזון פנימי כיצד הדברים אמורים להיעשות. זה החזון שלה. מתי להיות עם הילדים בחצר. כיצד להגיב כאשר הם עושים דבר מה, מתפזרים, בוכים, כל אחד רוצה משהו אחר או זקוק לדבר מה.

ויש גם מנהלת כללית מישהי שאחראית על מערך גנים אם להשאיל מעולם החינוך. זה לא באמת משנה. התפקיד שלה הוא לוודא שהדברים מתנהלים בצורה מאוד מסוימת. לשרטט את הגבולות של שגרת היום יום בגן.

נאמר שהמנהלת הכללית, האחראית הכללית באופן קבוע נטרלה את הידע הפנימי של הגננת באותו היום. היא לא הסתכלה מהצד רשמה לעצמה הערות והארות על מנת להסביר לצוות כיצד הדברים צריכים להיעשות היא התערבה באופן בוטה וחותך (זו דוגמה טובה..) בכל דבר שנעשה. המנהלת במקרה הזה מייצגת את העריץ הגדול. הגננת את האדם.

הגננת שמכירה את הילדים ואת ההתנהלות של הגן איבדה את זה לגמרי. היא התחילה להיכנס למקום של דיסאוריינטציה חוסר התמצאות טוטלית במקום בו היא הייתה למרות שביום יום הרגיל היא מתפקדת מצוין ומכירה את הילדים ואת ההתנהגות שלהם על בורייה. ונותנת להם מענה. ראיתי דברים בסגנון קורים בסיטואציות כאלו ואחרות. זוהי פשוט דוגמה טובה להמחשה.

החזון של המנהלת היה שונה לגמרי מהחזון של הגננת לגבי הילדים באותו היום. אני לא אומרת טוב או רע. אני לא אומרת מי צודק ומי טועה אני מצביעה על עובדה פשוטה. בחיים הארציים זה התפקיד שלה וזה בסדר. היא שם, בתפקיד הזה, מסיבה מסוימת. זה פשוט שהתערבות בוטה בתפקודו של אדם ובחזון שלו גורמת לו לאבד את הניהול על הסיטואציה. בדיוק כמו שהמיינד עושה ביום יום אם נותנים לו. אם באופן קבוע הניהול של האדם, החזון הפנימי שלו מקבל ביטול, באופן קבוע אומרים לו מה לעשות. האדם מתחיל להתבלבל. מתחילה חוסר בהירות בהקשבה לקול הפנימי שלו והחזון הפנימי שלו לגבי הסיטואציה. אותו הדבר קורה עם מפות גוגל, עם אפליקציות שלועסות וטוחנות לך את הסיטואציה על בורייה כך שאתה סובל מחוסר התמצאות בלעדיהן. יש קו מעודן שעובר בין שירות יעיל והולם לבין למלא את המקום שלך. במילוי מקום זה מטשטש את הידיעה הפנימית שלך. האפליקציות מספרות לך באופן קבוע שהמסרים שלך לעצמך לגבי המקום בו אתה נמצא, אם ניקח לדוגמה את עולם הניווט, שכל רגע ברגעו אתה צריך להישען על האפליקציה הזאת כי אחרת תלך לאיבוד. ואנשים סובלים מחוסר התמצאות בשטח בלעדיהן.. מאבדים את הידיים ואת הרגליים בלי האפליקציה הספציפית הזאת. נכנסים לאשליה שמישהו או משהו יודע טוב יותר ממני, זה מה שזה יוצר בעצם, בין השאר.

זה לא טוב או רע או נכון או לא נכון. זה פשוט משהו שקורה לנו כשאנחנו מפסיקים להקשיב לעצמנו ומתחילים להקשיב לכל דבר שהוא לא אנחנו באם זה אדם אחר עם חזון אחר, באם זו אפליקציה, באם זה המיינד שלנו במקום הרוח שלנו. בסופו של דבר זה עשוי להוביל לתחושה של דיסאוריינטציותיה ממשית, פיזית ובלבול וחוסר אמון בעצמי ובמסרים שלי לעצמי. הרגל מגונה, אם תרצו. הדרך שלי לעשות את הדברים תמיד תהה טובה ונכונה עבורי ככל שאקשיב לעצמי יותר.

הדיוק האלוהי שנמצא בתוכי הולם עבור כל סיטואציה נתונה. זה לא יכול להיות אחרת. הדיוק האלוהי שלי תמיד נכון. תמיד הולם. זה כל היופי. דיוק אלוהי לוקח את הכול ואת כולם. כולם צודקים. כולם נכונים כאשר הם מקשיבים לאלוהיות שלהם. מה שמאפשר את הדיוק האלוהי שלך ומי שמאפשר את הדיוק האלוהי שלך הוא אדם ודבר ומקום ההולמים מאוד עבורך. אגב, תראו איזה יופי - גם הידיעה הברורה והממשית שאתה לא טועה או מישהו אחר הוא נכון יותר ממך או פחות ממך – לא משנה מה... משאירה אותך ממוקד בעצמך. מאוזן בסיטואציה. "צריך מעט מהאור כדי להאיר הרבה מהחושך...” - זה בדיוק זה.

עשיתי תרגיל. אני מודה לאחרונה נשענתי קצת על אפליקציות כאלו ואחרות שאמרו לי לאן ללכת באיזה פנייה לפנות אבל לא זנחתי לחלוטין את הידיעה הפנימית שלי. באופן קבוע ניהלתי את הסיטואציה ובחרתי בכל רגע נתון האם להקשיב לזה? או לנהוג אחרת? האם זה נכון לי? מה מבין כל האפשרויות שהאפליקציה מציגה אני בוחרת? אבל עשיתי ניסוי עם עצמי. הנחתי את המכשיר הסלולרי לגמרי בצד. והקשבתי לעצמי. זה היה מהנה. הגעתי בדיוק לאן שרציתי להגיע. בדרך הכי טובה שיכולה להיות. אפליקציה בחיים לא הייתה מצליחה לקחת אותי טוב כל כך. לא העליתי על דעתי את הבקשה אפילו למקום שאליו ההנחיה הפנימית שלי שלחה אותי; בלי שביקשתי.

חוסר וביטול קבוע של הקשבה לעצמי פוגעים בנו ועד כדי כך שעשויים לגרום לדיסאוריינטציה, סחרחורות, בלבול על בסיס קבוע, אמניזיה, גמלוניות (קלמזיות באנגלית) וחולי מהסוגים האלו בטווח הארוך.

הקשבה פנימית באופן קבוע וכבוד לעצמי מהמקום הזה מוביל למקום של איזון איתן, בהירות, אהבה עצמית, מלאות ושמחה.

ההזמנה של אוֹר האמת הפנימית לשאול את סול:
"מהו החזון שלך עבוּרי לתקופה הזאת?”

חלק ב': "אהבה טהורה מילים ריקות או מציאות קיימת?”

כאשר אנחנו מסכימים ללכת אחרי הנתיב שאנחנו סוללים יד ביד עם העצמי הגבוהה שלנו, זו שרואה למרחוק...

העצמי האלוהי שלנו היא המאפשר הגדול. היא תניח לעצמה לטעות, להתבלבל, להתנסות; לחוות את ההרפתקה הזאת שנקראת חיים.

אנחנו מספרים לעצמנו הרבה סיפורים - על עצמנו. על החיים שלנו, כל סיפור שגורם לעצב וכאב הוא שקרי. הוא ממוצא מהמוח, מהעריץ הגדול, מהמיינד וגורם לנו לסבל ולכאב. כי אנחנו מאמינים לו. נורמה דילייני, הנשימה החדשה, אומרת "המוח הוא השקרן הגדוֹל בתבל." וזה נכון.

כאשר אנחנו נותנים יד לעצמי הפנימי, להדרכה הגבוהה, לאלוהים שבפנים לחזון שלה עבורי בזמן הזה, בחיים האלו, הדברים נראים אחרת. יש לנו שותפה של אהבה טהורה לבריאת מציאות חיינו.

הקשבה פנימה, עשייה רוחית מהמקום הזה, מהמקום של חיבור לאוֹר הפנימי שלנו ונתינת יד ביד לחלק הזה בתוכינו הופכים את הקערה על פיה וההתנסויות נחוות אחרת, ממקום אחר. גם אם ישנם אתגרים הם מקבלים ממד אחר של חוויה. יש לך שם מישהו, משענת איתנה ואוהבת לבוא אליה. אפשר ללמוד את זה בקורס של אור האמת הפנימית שנקרא : בקשות ∙ בחירות ∙ אהבה עצמית. [קישור] אנחנו פותחים מעין גשר בין הפנים לחוץ, בין האדם לנשמה על מנת לתת לעצמי יד, בדרך הזאת, בבריאת מציאות חיי. מישהו שיעשה איתי את הדברים האלו ולא ארגיש כאדם לחוץ ומפוחד על פלנטה ארץ אלא מוכל, נאהב, מודרך מעצמי אל עצמי.

לשחק עם סול בחיי היום יום או לחיות בפחד מפני העריץ הגדול? זה ההבדל.

עישתר – אלת הפיריון והאהבה הבבלית. אחד מהסמלים המייצגים אותה הוא האריה. היא מקבילה אל אייזיס האלה המצרית. הן כולן מייצגות את אותו הדבר : ההיבט הנקבי של אלוהים. האיכויות אשר בפן הנקבי. עצמה, פיריון, אהבה, הכלה ועוד... החיבור בין הרוח לחומר. החלוקה האלוהית לזכר ונקבה, שני החלקים שמתחברים יחד אל השלם. היין והיאנג, השחור והלבן- ההגעה אל שלמות פנימית. אל התמונה השלמה. אל איחוד הפנימי. אחדות פנימית. סוֹל מדברת על כך שהיא מעולם לא חוותה חלוקה, פיצול. שהיא נשארה שלמה, נשארת שלמה ותישאר שלמה לעולמי עד. זוהי החוויה אנושית שמדברת על פיצול, ההתנסות האנושית שבה נראה כאילו, אשליה של פיצול, אבל בפנים בתוך כל אחד ואחת מאיתנו היא נשארה שלמה ומאוחדת. [חלק לקוח מידע כללי וחלק מידע רוחי אישי]

חלק ג':

"אלוהים איננה אבודה ברחבי הבריאה, היא יודעת היטב מה היא עושה.” אור האמת הפנימית.