|
ידיעה
פנימית
--------------------------------------------------------
טוב.
נסעתי
באוטובוס משם לכאן.
נסיעה
יחסית ארוכה.
ורצה
המקרה או שלא במקרה ושכחתי את
הפלאפון באוטובוס.
זה
לא קרה לי מעולם.
אני
לא אדם שנוטה לאבד את החפצים שלו.
הם
אצלי ולרוב נגישים בהושטת יד.
קלי
קלות.
אבל
הוא נעלם לי.
בדיעבד
קיבלתי רמיזות מסול כמה פעמים
לעשות כך וכך בהקשר לטלפון לפני
שהוא אבד ואמרתי אין לי כוח.
או
לא בא לי...
טוב
התגובה באנרגיה הישנה היא להיכנס
לדרמה.
דרמה
זה אומר או ואבוי מה אעשה עכשיו?
כל
החיים שלי היו בתוך הטלפון הזה
לבכות וכדומה.
קיצוני.
באנרגיה
החדשה התגובה היא לתת מענה.
לא
"להגיב"
אלא
"לתת
מענה"
לסוגיות
בחיי.
שזה
יפה מוכרחים להודות.
נעזרים
בכלים של האנרגיה החדשה עבור חיי
היום יום.
הכי
ארצי שיכול להיות.
סנכרנתי
לי אחד חלופי תוך כדי תנועה.
הוא
פשוט היה שם בשבילי.
הכנתי
אותו מבעוד מועד,
מסתבר.
ועכשיו
בפני הברירה – למצוא או לא למצוא?
מה
אני בוחרת לעשות?
איבוד
או מציאה?
בחרתי
במציאה.
מסתבר.
אי
אלו פעולות שנעשה יכולות לשלוח
אותנו לאבד או למצוא.
זה
תלוי בי ולמי אני מקשיבה.
פעלתי
בשתי הדרכים.
מסתבר.
אני
אסביר.
מייד
איך שהאירוע קרה (חיוך)
ניגשתי
לסול ושאלתי אותה מה לעשות?
היא
ענתה "האבדה
תושב לבעליה.”
נקודה.
עכשיו
כל מה שנשאר לי לעשות זה להיות
נינוחה ורגועה בתוך הגוף שלי ולתת
אמון במה שסול אומרת.
התקשרתי
למח'
אבדות.
שירות
לקוחות.
עכשיו
זה מצחיק.
סול
הראתה לי האנרגיה פחות או יותר
שתוביל למציאה.
תוואי.
וזה
לא היה להרים טלפון למח'
אבדות
של החברה בה נסעתי.
וזה
הדבר הכי יפה שראיתי בחיים שלי,
וזאת
לא פעם ראשונה שאני נתקלת בחוויה
הזאת.
פעולה
שנעשית דרך אספקטים,
דרך
המיינד לא תביא לתוצאות מוצלחות
כמו סול.
היא
הקו הישיר למציאה של כל דבר.
אקספרס.
בחסד.
מח'
האבדות
שלהם שלחה אותי לאיבוד פשוטו
כמשמעו.
למלא
איזשהו טופס עם הנציג ו..."נראה
כבר מה יהיה.”
זאת
הייתה התשובה פחות או יותר.
זה
לא מה שהם אמרו אבל ראיתי את זה
ברור כשמש.
וככל
שהתחושות שלי היו גרועות יותר ככה
הבנתי שאני לא בכיוון הנכון בכלל.
ככל
שהתחושות שלי היו טובות יותר הבנתי
שאני בכיוון.
ככל
שהתעצבנתי יותר או הרגשתי תסכול
הבנתי שאני נמצאת בדרך שמתווה
איזשהו אספקט,
המיינד,
לא
סול.
הפסקתי
לפנות לכיוון הזה.
ופניתי
בכיוון אחר לגמרי,
זה
שסול הצביעה עליו.
הדרך
האחרת.
שאלתי
את מי שהיא הפנתה אותי אליו.
שלא
היה הכי הגיוני עבורי...
אבל
עשיתי את זה-
מה
כבר היה לי להפסיד?
עוד
תסכול?
עוד
עצבים?
עוד
איבוד?
ממלא
הוא אבד..
אז
נלך בדרך שלה..
תוך
חצי שעה מהרגע ששאלתי את מי שסול
הפנתה אותי אליו,
המחלקה
שאליו היא הפנתה אותי אליה הפלאפון
נמצא והאבדה הושבה לבעליה.
נחמד
נכון?
ו...
הלאה
לחוויה הבאה.
|
.
