נורמה דילייני המורה הבלתי מעוררת שלי זאת שאהבתי בכל מאודי והייתה חברה ומלווה בדרכי.. מאז שפגשתי אותה בפעם הראשונה ונשבתי בקסמיה.. פשוט ככה. הייתי כולי תימהון שיש אדם כזה בעולם. ראיתי אותה בכנס של מעגל הארגמן בישראל. הם הביאו איתם מישהי שמלמדת לנשום. את הנשימה החדשה. הנשימה שקוואן יין נתנה לה כאשר הייתה באי בהוואי. היא באה לאי על מנת למות ובסוף יצאה משם אדם חדש לחלוטין. מורה לנשימה החדשה של קוואן יין אלת החמלה הסינית. בפעם הראשונה שראיתי אותה מעבירה סשיין של נשימה ידעתי. פשוט ידעתי. הייתה בי ידיעה כל כך עמוקה שעם זה אני רוצה ללכת. אחרי זה. אחריה. היא הייתה מורה במלוא מובן המילה. כזאת שמדגימה בדיוק את מה שהיא מדברת עליו. הולכת את מה שהיא מדברת. לא רק מדברת. לא רק יודעת אלא הווה את זה בכל נים בנפשה בכל סיב בהוויתה פשוט הווה את זה. את הנשימה הזאת, את החיבור אל קוואן יין, את החיבור אל נשמתה, את החיבור הזה אל המקור. מדגימה. בדיוק נמרץ. איך זה להיות מחוברת לאין סוף בתוכה. ונשבתי אחרי זה. הלכתי איתה, אחריה, לצידה, מאחוריה היא ליוותה אותי שנים רבות. אף פעם לא הבנתי למה היא מסכימה ללמד אותי. לעיתים אפילו ללא תשלום. תמהתי מדוע היא מוכנה להשקיע בי? תעלומה.. הפירוש שלי אז והיום היה שהנשמה שלי אוהבת אותי כל כך שהיא הביאה עד אלי את המנה המופלאה הזאת ללמוד מהטובה ביותר שיכולתי להעלות על דעתי. הטובה ביותר. אין טובה כמוה וגם לא תהיה. המטבע הייחודי שלה השאיר בי חותם. היא חיה היום בליבי. נורמה הלכה לעולמה – שיחררה את הגוף הפיזי בחודש ספטמבר 2020 שזהו גם חודש היומולדת שלה.. כאילו אומרת זה לא מקרי.. התחיל מעגל ונסגר ואז התחיל מחדש.. רק רציתי להגיד לה שאני אוהבת אותה. שאלוהים תברך את נורמה דייליני באיזו הוויה שהיא נמצאת בה עכשיו.





שינוי

מאז שנכנסתי לעולם הרוחני שינוי נתפס בעיני כמשהו אחר לחלוטין. לפני שנכנסתי, וזה היה דיי ממזמן... לפני עשרים שנה (איך שהזמן רץ..) כשזה עוד לא היה מקובל ופופולרי כל כך...

שינוי, אז, בזמנו, לא נתפס כדבר טוב או כמשהו שהוא רצוי.. זה היה יותר דבר מפחיד ולא ידוע.. הפחד מהלא ידוע. היום אני רואה שינוי כמשהו אחר.. פתאום כל האפשרויות פתוחות בשינוי. (כמו שינוי מקום עבודה לדגומה) הכול נפרס לפניך.. מה את רוצה עכשיו? לאן תפני? אולי תבדקי את האפשרות הזאת, אולי תבדקי את האפשרות ההיא? מה את הכי רוצה לעשות? דברים כאלו.. למדתי להסתכל על זה כהזדמנות. כאילו היקום והנשמה שואלים אותי – ומה תרצי עכשיו? ואני עונה כאשר אני פונה פנימה. מה אנחנו רוצות עכשיו? (אני ונשמתי) איך היא רואה את הדברים? לומדים לקחת את השינוי כלפי פנים. לענות מבפנים ולא לירות מהמוטן את המובן מאליו אלא לשחק באפשרויות שנפתחות לפני. לתהליך הזה של ההתבוננות פנימה והשאלה פנימה יש אנרגיה קצת של חלומות. מהמקום של - מה החלום הכי גדול שלי? אולי זאת הזדמנות לקחת אותו בשתי ידיים ולממש?

נמאסטה, עדי גל